הצילום נולד מול הרחוב וצמח בו. הצלמים הראשונים - בהם לואי דאגר - הציבו את המצלמה שלהם על אדן החלון והפנו אותה אל הרחוב ואחרים – כמו אז'ן אטג'ה – צילמו ברחוב במשך כל חייהם. כמה מהצלמים החשובים בהיסטוריה - רוברט פרנק, לי פרידלנדר וגארי וינוגרנד – צלמו ברחוב. צילום רחוב הוא על כן סוגה מרכזית בצילום ולמרות זאת נראה כי בישראל חל פיחות במעמדו בעשרים השנים האחרונות. לאחרונה, כך נדמה, יש תחיה מחודשת לצילום הרחוב בארץ ואחד הבולטים מבין הצלמים הפעילים בתחום זה הוא ג'יי אל (Jay L) שבימים אלה מוצגת בגלריה גל-און תערוכתו "פרפרים בשמי תל אביב" (אוצרת דניאלה טלמור).

 

בתערוכה מוצגים, בצד עבודת וידאו שהעניקה לתערוכה את שמה, סדרה של תצלומים המתמקדים בדמות בודדת המצולמת ברחוב. הצילומים נעשו בערים שונות, על-פי-רוב בחו"ל, במהלך השנים 2007 ו-2011. הצילומים מציגים בעיקר נשים צעירות אשר צולמו ברחוב ממרחק קצר ועל כן מדהימים בכך שהדמויות בהן נראות נינוחות או חסרות מודעות לנוכחותו של הצלם הצייד. בצילומים לא ניכר כי הצלם ניצב רק כמה צעדים מהן ויורה לעברן. היסוד האקראי של הצילום-ירייה ניכר באספקטים אחרים בתצלומים ו- Jay L עצמו מתוודה כי בחירת הפריים או הכללת פרטים מסוימים בו, היו הרבה פעמים תוצר של בחירה אינטואיטיבית, ממש כמו של צייד השומע רחש בשיחים.

 

Jay L מצלם נשים צעירות ובכך נכנס לאחד משדות המוקשים המסומנים ביותר בתקופתינו, כזה שמונע מצלמים גברים רבים לצלם נשים. הוא מצליח לצאת משדה המוקשים הזה שלם משום שהמבט שלו על נשים איננו משעבד אותן מחד גיסא ואיננו מקדשן אותן מאידך גיסא, ובכך נמנע מלתאר אותן כשפחות הזמינות לרצונו של הגבר או להבדיל כאלילות מרוחקות ולא מציאותיות. גישה דומה ניתן למצוא גם בסדרה של תצלומי עירום בהן תיאר נשים באינטימיות של ביתן או בחדר מלון והצליח להתגבר על אותה המכשלה כאשר תנאי הפתיחה היו אף קשים יותר.

 

בשני המקרים – מול העירום הטעון ובתצלומי הרחוב - הצליח Jay L ליצור אינטימיות יוצאת דופן המבוססת על משוואה אחרת בין הצלם או האמן הגבר לבין המצולמת האישה וזאת מבלי להסתיר את עניינו בה או את המטען ההיסטורי שיש במפגש הזה.

 

Jay L מגדיר את התצלומים הללו כדיוקנאות, עובדה שלכאורה ממקמת אותם בתוך מסורת ברורה בתולדות האמנות ובתולדות הצילום. למעשה המונח דיוקנאות בפיו מתייחס בעיקר למימד האינטימיות ולעובדה שהוא מבודד בדרך כלל אדם אחד מן ההמון, שכן הוא איננו מכיר את המצולמים שלו והאנונימיות שלהם חשובה לעשייה שלו.

 

הבחירה לצלם בפורמט שוכב מדגישה את הקשר למסורת תיאור הנוף באמנות ועומדת בניגוד למסורת הדיוקן בה נהגו בדרך-כלל להעמיד את התמונה המלבנית. יתר על כן, הגיבור המרכזי ברבים מהתצלומים לא נמצא במרכז התמונה והצלם טורח ליצור ניגוד בינו לבין הרחוב שבו הוא נמצא, אם על ידי מבט הקושר בין השניים ואם על ידי הכללת הכתף של האדם החולף על פניו.

תערוכתו של Jay L מוצגת בגלריה גל-און בתל אביב עד ליום שבת ה-23 ביוני 2012.